רש"י על בבא קמא ט׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ט׳ ע״ב:י״א רש"י על בבא קמא ט׳ ע״ב:י״ד »

12 אֶלָּא בְּשׁוֹר מוּתָּר וּבוֹר מְגוּלֶּה, דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי אֵשׁ – שַׁלְהֶבֶת; ״מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאֵשׁ״ – דְּפָטוּר?! וְהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמָּסַר לוֹ גַּחֶלֶת – וְלִיבָּהּ, אֲבָל שַׁלְהֶבֶת – חַיָּיב! מַאי טַעְמָא? דְּהָא בָּרִי הֶזֵּיקָא.

פירוש רש"י על בבא קמא ט׳ ב:י״ב

12 שלהבת - שמסר אור מלובה לחרש דפטור בתמיה:

13 והאמר ריש לקיש - בהכונס צאן לדיר לקמן בבא קמא נט::

14 לא שנו - דהשולח הבעירה ביד חרש שוטה וקטן דפטור מדיני אדם:

15 אלא כשמסר לו הגחלת וליבה - אותה החרש:

16 ברי הזיקא - מבורר הזיקו לכל שהיא מזומנת להזיק:

17 ברי - מזומן:

« רש"י על בבא קמא ט׳ ע״ב:י״א רש"י על בבא קמא ט׳ ע״ב:י״ד »